<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ת"ל</h1>
<h2>דף מד:</h2>
בן נפטר כאן ד' ימים אחר מילתו והיתה אמו מונה עליו ט' חדשים מלאים מטבילתה ופטר ר' את אביו מלהתאבל עליו ומלקבל הבראה ותנחומין ומלומר עליו קדיש. וסמך ר' אדרבן שמעון בן גמליאל כל (שלא שהה) [ששהה] שלשים יום באדם אינו נפל. והוינן התם במסכת נדה הא [לא] שהה ספיקא הוא. ומשנינן התם דקים ליה בגויה שכלו לו חדשיו. ומהתם (ד)איכא למישמע דכל היכא דאיכא למיתלייה בשום ספיקא בעולם לא נפיק מידי נפל והיינו דמשני לה למילתא בדלית ליה ספיקא כלל דקים ליה כלומ' דבר פשוט הוא (לברור) [וברור] הוא לו כאור וכצהרים דכלו לו חדשיו. וזו שמנין טבילתה בידה אין זה ברור. שמא לא נתעברה סמוך לטבילתה עד סמוך לווסתה דמחלוקת הוא במסכת נדה (ואומר) [ואימר] הרי הרחיקה ווסתה ואישתכח דלא כלו דהא מעשים בכל יום שהנשים (משעת) [משנות] ווסתן פעמי' קרוב פעמ' רחוק. וכ"ש זו שהיתה מניקה ומסולקת בדמיה ואין לה ווסת כל עיקר. (והיכא) [והיכי] [דמי] דקים ליה בגויה כגון שבא עליה סמוך לטבילתה ושוב פירש ולא ידעה עוד עד חדש ימים ולסוף ב' חדשים לביאה שנייה הוכר עוברה הרי הדבר ידוע שמביאה ראשונה נתעברה והוכר לג' חדשים כמשפטה דאי מביאה שנייה [אי] אפשר שיהא ניכר העובר בחדשים. וכי ילדה זו לסוף ט' חדשים לטבילתה לזה ודאי כלו לו חדשיו [ו]אין לתלותו כלל בבן שמונה מביאה שנייה שהרי הכרתו ענתה בו. ואם לא כיון זמן הכרתו שהעוברין הללו חלשין וחסירי כח שאע"פ (פירכוס איברים) שהחיות נכנסת בו לסוף תשעים כדאמרי' בנדה המשמש ביום תשעים כאלו שופך דמים אעפ"כ אין האם מרגשת בפירכוסן ובנידנודם עד ד' חדשים או ד' ומחצה ומתוך כך לא נתן עין בהכרתן. בזה אין לעמוד על כליון חדשיו אלא א"כ פירש הימנה ששה חדשים מביאה ראשונה דבג' חדשים הנותרים ודאי לא הוי חיי כלל לא לרוח ולא לפירכוס ומידחייא יום או יומיים ודאי מטבילתה איעבר. ומי שלא נודע בכל אלה אינו יוצא מחזקת נפל כל שלשים יום. עבר שלשים (מזכיח) [מוכיח] על חדשיו שנתמלאו או שבעה או תשעה דמחוסר זמן לא (מטיל) [מטי] [לשלשים] לעולם והרי הוא כבן עשרים שנה לאבילות. לא דיקדקתי בראיות אלא תן לחכם ויחכם.
